במהלך הקריירה שלה כצלמת, ויקטוריה ג'נאשווילי עבדה עם דוגמניות מכל הצורות והגדלים. ולמרות שתעשיית האופנה עברה לאמץ סוגי גוף שונים בשנים האחרונות, ג'נאשווילי עדיין גילתה שיש חוסר רצון לקבל את כל סוגי היופי. עם ספרה החדש, 'קימורים' - שיצא ביולי 2015, שבעים דוגמניות ישרות ומידות גדולות התפשטו לעירום, ובמקביל גם חושפות את סודות האהבה העצמית שלהן. עם כספים שגויסו בקיקסטארטר כדי להוציא לאור את הספר, הפרויקט באמת בא מהלב. לאחרונה הזדמן לנו לראיין את הצלמת ילידת רוסיה על הספר החדש, מה היא חושבת על המונח "פלאס סייז" ועוד.
איך התחלת בצילום?
למדתי אז משפטים וכלכלה בלונדון ובטעות השתתפתי בארוחת ערב אופנתית שבה פגשתי כמה דוגמניות וצלמים מפורסמים. עד מהרה עזבתי את הלימודים כדי לסייע לצלמים ולטייל איתם בעולם. כל יום היה חוויה מדהימה ולעולם לא יכולתי לראות את עצמי חוזר לקריירה משרדית. אז משם, עברתי לניו יורק ופתחתי סטודיו משלי.
איך זה להיות צלמת בתחום הנשלט על ידי גברים?
הו, אני שמח שאתה שואל! זה נהיה די מצחיק בעצם - אני בהחלט לא נראה כמו רוב הצלמים הגברים המבוגרים שאני בדרך כלל מתחרה איתם על העבודות, במיוחד בעסקי צילום הלבשה תחתונה/בגדי ים. בהרבה אירועים ופגישות לקוחות מתבלבלים מאוד כשהם פוגשים אותי. אני פשוט לוקח את זה כהזדמנות לעבוד אפילו יותר קשה כדי להוכיח את עצמי ומוטיבציה לשפר את הכישורים שלי.
מה המטרה שלך מתחילתו ועד סופו של הצילומים בסט?
אני מנסה לבוא על כל סט עם לב וראש פתוחים. על סטים מסחריים יש לנו בדרך כלל לוח מצבי רוח וציפיות מוגדרות לגבי איך התמונות צריכות לצאת - אז זה הכל על לשמח את הלקוח ולגרום למוצר לבלוט בצורה הטובה ביותר. בצילומים יצירתיים רוב הפעמים אני מגיע ללא ציפייה לתוצאה. אני אוהב להתנתק מהאנרגיה של הדוגמנית ושל הצוות. עבורי, הצילומים היצירתיים הטובים ביותר מתרחשים מאוחר בלילה והרבה אחרי זמן השינה - יש משהו מאוד רומנטי בסטודיו האפל, ואז האנרגיה היצירתית שלי זורמת הכי טוב.
מה נתן לך השראה ליצור את הספר 'עקומות'?
צילמתי דוגמניות במידות גדולות כבר כמה שנים וחלק מהצילומים, במיוחד צילומי העירום עם דוגמניות מפותלות, עשו הרבה עיתונות. היו זמנים שאנשים שמו סיסמאות על התמונות שלא אני ולא הדוגמנית הסכמנו איתן כמו - "גדול יותר טוב". אני מאוד מאמינה שכל אישה היא יפה - זה רק עניין של תפיסה. אז הספר הוא מסע אל עולם היופי וקצת אל עולם הדוגמנות האופנה מדי. המטרה שלי עם הספר היא להראות נשים שונות מאוד שעוברות את אותו מסע - מוצאות את דרכן להרגיש יפות.
צלמים רבים כמוך השתמשו בפלטפורמות לגיוס המונים כדי לפרסם ספרים. למה ללכת בדרך זו לעומת הוצאה לאור מסורתית? האם היית ממליץ לאחרים לעשות את אותו הדבר?
הכל תלוי במה שאתה מנסה לעשות עם הספר שלך. Curves כל כך לא שגרתי ושונה מרוב הספרים האחרים בשוק, עד שהוצאות לאור לא יודעות איך לגשת לזה. רציתי גם לקבל שליטה מלאה על התוכן - כדי לוודא שההודעה תישאר כפי שהתכוונתי. מצד שני, זה היה די מורט עצבים - לשים פרויקט אישי כזה לכל העולם לשפוט. אבל ידעתי שאם אנשים ימצאו את המסר טוב והם יעזרו לזה לקרות, אז כשסיימנו לגייס את הכספים היה לי הרבה יותר ביטחון שספר כמו Curves הוא מאוד נחוץ ומבוקש.
במהלך השנים האחרונות, ראינו הרבה דגמים גדולים כמו רובין לוולי ואשלי גרהאם פורצים למיינסטרים. היית מסכים?
בהחלט! בחמש השנים האחרונות שבהן עקבתי אחר הצד הגדול של הענף ראיתי שינוי משמעותי בתפיסה של דוגמניות מפותלות יותר. וזה נהדר!
האם יש תמונות בספר שבולטות לך? למה?
כל דגם בעיני הוא מיוחד בספר וכל סיפור חשוב - למרות שסיפורים מסוימים עשויים להיקרא מזעזעים יותר מאחרים. הדוגמנית הכי מיוחדת בעיני היא ג'וזט אולימברי - הילדה הזו נולדה בלי ידיים ורגליים והיא עדיין חיה חיים מדהימים. היא הגיעה אליי בפייסבוק וביקשה להיות בספר אחרי ששמעה על הקמפיין איפשהו בחדשות. אני חושב שהיא אמיצה להפליא ובסך הכל מדהימה!
מה אתה מקווה שאנשים ייקחו מהספר?
אני מקווה שאנשים יסתכלו על עצמם ועל אנשים סביבם עם יותר אהבה, קבלה והערכה.
מה דעתך על המונח פלוס סייז? כמה אנשים התחילו מסעות פרסום שבהם הם רוצים "להוריד את הפלוס". מה אתה חושב על זה?
זה יהיה נהדר להוריד את הפלוס כפי שהם קוראים לזה. אבל רק מילולית כרגע קל יותר לקרוא לסוג מסוים של דגם ישר או פלוס. זה קשור מאוד לאופן חלוקת הלוחות בסוכנויות הדוגמנות.
מה הלאה אחרי הספר?
אה, אני מקווה קודם כל לחופשה טובה מאוד וארוכה! ?