הצמד היצירתי האנטר וגטי איחדו את התשוקה שלהם לציור ולצילום בפרויקט אחד עם התערוכה שלהם "אני אעשה אותך כוכב". התמונות מוצגות במהלך ארט באזל במיאמי החודש מה-1 בדצמבר עד ה-30 בדצמבר ב-KATSUYA by Starck, התמונות לוקחות את צילומי האופנה שלהן של דמויות בולטות כמו פארל וויליאמס, דיאן קרוגר, טוני גארן, אנג'ה רוביק וברונו מארס ומתעלות על התמונות עם "מעל -ציורים" בדומה למסכות המכסות את פני הנבדקים. בהשראת יצירות האמנות הניאו-אקספרסיוניסטיות של ז'אן מישל בסקיאט, יצירות הבד נועדו "להעניק חיי נצח" לתמונות המקוריות. לאחרונה הייתה ל-FGR הזדמנות לדבר עם האנטר וגטי (המכונה כריסטיאן האנטר ומרטין גאטי) על התערוכה ועל מה שמעורר השראה בעבודתם.
אנחנו אוהבים את ההצעה לשבור את היופי [של אדם מפורסם], לשנות את הפנים ולהפוך אותם לכמעט בלתי ניתנים לזיהוי, בניסיון להראות שאינך יודע מיהו האדם הזה.
מהי ההשראה מאחורי התערוכה? במה זה שונה מאחרים שעשית?
ההשראה מאחורי התערוכה קשורה לרצון שלנו להכניס חיים חדשים לפורמט הצילום המסורתי ולתת לו משמעות חדשה לגמרי. יש מושג מסוים של קניבליזם לעולם האופנה, שכן תמונה שעשויה להיחשב היום כחשובה או פורצת דרך יכולה להישכח בקלות מחר. יתרה מכך, אנחנו חיים ברגע שבו להיות מסחרי חשוב יותר מלהיות יצירתי. זו הסיבה שהתחלנו לצייר על התמונות שלנו לפני שלוש שנים. זה היה ניסיון להנציח את מהירות האש של האופנה ואת מחזור הטרנדים המהיר, למצוא משמעות חדשה ולתת חיי נצח לתמונות שלנו. ובמובן מסוים, הפוך אותם לאנושיים יותר בעזרת הידיים שלנו, הציורים והכל.
במיוחד, עבור "I Will Make You A Star", הסדרה האחרונה שלנו של דיוקנאות ידוענים מצוירים מדי, קיבלנו השראה מהציורים הניאו-אקספרסיוניסטיים של ז'אן מישל בסקיאט. הכוונה שלנו הייתה לחקור את ארעיות התהילה ואת גבולות התרבות הפופולרית, ולרכז את דיוקנאות השחור והלבן המפוכחים שלנו עם החוזק הקרבי של בסקיאט שהופך אותם למשהו ייחודי ונצחי.
למה זה נקרא "אני אעשה אותך כוכב"?
הניצוץ הראשון הגיע בזמן צפייה בסרט תיעודי על בסקיאט. כשבסקיאט עשה את צעדיו הראשונים באמנות, רנה ריקארד, סוחר אמנות חשוב שזיהה את עבודתו במסיבה, ניגש אליו ואמר לו: "אני אעשה אותך לכוכב". בסקיאט עלה לא רק כצייר גדול, אלא גם כשגריר של דרך חדשה להבין אמנות - האמן כסלבריטי, כסמל פופולרי. סצנת האמנות של ניו יורק השתמשה בבסקיאט כדרך להגדיר מחדש את גבולות האמנות, כדרך חדשה למכור אותה. זו הסיבה שהרגשנו שבאותה הדרך שבה מגזינים משתמשים בתמונות שלנו כדי למכור יותר גיליונות או שתעשיית האמנות משתמשת בתדמית ובאישיות האייקונית של בסקיאט כדי למכור את האמנות שלו, נוכל להשתמש בבאסקיאט כדי למכור את התמונות שלנו ולתת תמונה חדשה החיים להם... המפורסמים והדוגמניות שאנו מצלמים הופכים, בדרך זו, לכוכב חדש, המוגדר מחדש על ידי השימוש בפורטרטים של בסקיאט כהשראה שלנו.
למה לצייר על פניהם של אנשים מפורסמים?
יצרנו בעבר דיוקנאות רבים בשחור-לבן של סלבריטאים ודוגמניות... אתם אולי מרגישים שאתם באמת יכולים להכיר את האנשים המתוארים, אבל האמת היא שהם רק תמונות; אתה לא יכול לקבל הצצה לאדם האמיתי מאחורי התמונה. יש לך הרושם שאתה מכיר את האדם בגלל שהוא מפורסם, אבל למעשה, אתה לא יודע עליו כלום. שום דבר לא יוצא מהתמונות האלה, מלבד התמונות היפות של הדמויות המפורסמות. פרנסיס בייקון אמר כי, "תפקידו של אמן הוא תמיד להעמיק את המסתורין. אפילו בתוך הנוף היפה ביותר, בין העצים, מתחת לעלים, החרקים אוכלים זה את זה; אלימות היא חלק מהחיים". זו הסיבה שאנחנו אוהבים את הרעיון של ציור על התמונות שלנו. הדיוקנאות של בסקיאט הם גולמיים, קרניים, חזקים... אנחנו אוהבים את ההצעה לשבור את היופי, לשנות את הפנים ולהפוך אותם לכמעט בלתי ניתנים לזיהוי, בניסיון להראות שאינך יודע מיהו האדם הזה. כפי שאומר בייקון, אנחנו צריכים להיכנס עמוק לתוך מהות הדמות ולהראות שיש משהו עמוק, מעורפל בכולנו. רצינו לתת נשמה חדשה לתמונות שלנו, פשוט לשחק עם ההפך ממה שאנחנו רואים... זה כמו צעקה, תשובה למה להיכנס עמוק לתוך המסתורין של הכל.
איך העבודה של בסקיאט מדברת אליך?
הדיוקנאות מעוררי ההשראה של בסקיאט הם חזקים, אינטואיטיביים ועם הרבה אלימות בתוכם... אנחנו אוהבים את הניגוד בין הציורים שלו לבין דיוקנאות הסלבריטאים היפים אך המפוכחים שלנו בשחור-לבן. אבל לא עקבנו בקפדנות אחר פלטת הצבעים שבה השתמש בסקיאט ביצירות האמנות המקוריות. מלבד שחור ולבן, פשוט השתמשנו באדום, גוונים שונים של אדום, המסמל דם, בניסיון להיכנס לטבע האנושי ולקבל את התחושה החזקה הזו.
אתה חושב שצילום אופנה הוא אומנות?
זה מאוד יחסי; לתמונת אופנה יכולה להיות כוונה לזה, נשמה חוץ מלהראות בגדים... מה שאנחנו מנסים לעשות זה להדגים שצילום אופנה יכול להיות אמנות, אבל זה יכול להיות גם רק מוצר מסחרי.
מה אתה מקווה שאנשים ייקחו מהתערוכה הזו?
אם ניקח בחשבון את הציורים האלה בהקשר החברתי-פוליטי הנוכחי שלנו, לכל הקונספט יש הרבה יותר הגיון... בימינו, כולם משתפים תמונות, כולם משתמשים באינסטגרם או בפייסבוק ומראים משהו שרוב הפעמים הוא לא רגע אמיתי אלא משהו שהומצא רק בשבילו התמונה... רגע של יופי שהיה שם רק בשביל הצילום הזה, חיוך מזויף וכו'... הציורים שלנו מנסים לשחק עם הרעיון הזה; שום דבר שאתה רואה אינו אמיתי, כי מאחורי כל תמונה מסתתרות תמיד מציאויות מקבילות אינסופיות של האדם שאתה מסתכל עליו.