הדוגמנית יוצאת הדופן קוקו רושה הצטלמה על מספר שערים של ווג איטליה, קמפיינים למען בלנסיאגה, ואפילו ריקוד הנהר במורד המסלול עבור ז'אן פול גוטייה. בתור אחת הפוזות הטובות ביותר בזירה היום, היפהפייה הקנדית העמידה את כישרונותיה במבחן בספר חדש בשם, "לימוד הפוזה". צולם על ידי סטיבן סברינג, שגם שותף למחברי הספר, הדוגמנית לוקחת על עצמה 1,000 תנוחות ייחודיות בשחור לבן דרמטי. לאחרונה, הזדמן לנו לראיין את הדוגמנית כדי ללמוד את האתגר של לעשות כל כך הרבה פוזות, איך היא כבשה את עולם המדיה החברתית ומה היא מרגישה לגבי אחד הפרויקטים הגדולים ביותר שלה עד כה - הפיכתה לאמא.
יש אנשים שחושבים שדוגמנות היא עיסוק קליל, אבל הספר הזה נועד להוות עדות לאופן שבו המוזות והתנוחות שלהן היוו השראה לאמנות הגדולה בעולם במשך אלפי שנים.
מה ההשראה מאחורי הספר הזה?
הספר הוא באמת הומאז' לכל ציור, לכל סרט, לכל תמונה שאי פעם השפיעה על עבודתי כדוגמנית. תראה תנוחות בספר שמקבלות רמזים מ"הולדת ונוס" של בוטיצ'לי ואחרות שמתייחסות בבירור לצ'רלי צ'פלין. זה משהו שאני מאוד גאה בו. תמיד הרגשתי שמה שלא יהיה בחיים שאתה עושה, אתה צריך לעבוד קשה על זה ולשאוף להיות הכי טוב שאתה יכול להיות. יש אנשים שחושבים שדוגמנות היא עיסוק קליל, אבל הספר הזה נועד להוות עדות לאופן שבו המוזות והתנוחות שלהן היוו השראה לאמנות הגדולה בעולם במשך אלפי שנים. מציור, לפיסול, לאדריכלות, לשירה, לקולנוע ומעבר לכך - הכל חוזר לדגם ולפוזה. עד כמה שידוע לי, אף אחד לא יצר קומנדיום כזה, אז אני נרגש להביא את זה לעולם ולראות איך זה מתעופף. אני מקווה שזה ספר שחלק מהאנשים צוחקים עליו וחלק לומדים די ברצינות.
איך אתה מכיר את סטיבן סברינג ואיך היה לעבוד איתו על הפרויקט הזה?
פגשתי את סטיבן לפני כמה שנים דרך חבר משותף, מאזדאק ראסי, המנהל הקריאטיבי של אולפני חלב. סטיבן סיפר לי על מתקן ניסוי שהוא עובד עליו שיכול לתפוס כל זווית של דגם, בבת אחת. הפכתי למוזה שלו לטכנולוגיה החדשה הזו ועבדנו עליה יחד במשך זמן רב ועשינו עבודה ניסיונית מעניינת שעדיין לא נראתה במלואה על ידי הציבור. יום אחד סטיבן סיפר לי איך, בשנות ה-90, הוא רצה ליצור מעין אנציקלופדיית דוגמנות עם דגם אחד, אבל הוא מעולם לא מצא את הדגם הנכון לעשות את זה איתו. זה נשמע לי כמו אתגר טוב אז בעלי ואני חזרנו אליו בשבוע הבא לגבי שיתוף פעולה לספר. כמעט בשבוע הבא התחלנו לעבוד על זה ובחרנו באופן שרירותי 1000 כמספר עגול טוב של תנוחות לשאוף אליהן - למען האמת אפילו לא ידעתי אם אני יכול לעשות 1000 תנוחות בשלב זה!
יש 1,000 תנוחות ייחודיות בספר הזה. אפילו עבור פוזה מומחה כמוך, זה היה אתגר?
אני לא אשקר, זה היה קשה! אני מאלה שיצאו לריצה ולא יפסיקו עד שאני מתמוטט. אני אוהב לדחוף את עצמי ואני מאוד ממוקד מטרה. להגיע עם 1000 פוזות כמעט הרגיש כאילו אני בתחרות עם עצמי והיו מקרים שהרגשתי שהצבתי לעצמי אתגר שממש לא יכולתי להשלים. אני זוכר בערך באמצע הספר שאמרתי לסטיבן ולבעלי ג'יימס שאני מאבד קיטור. למזלי הם היו שם כדי לעודד אותי ולתת לי השראה חדשה. אחד מהם היה קורא "גרייס ג'ונס" או "פרד אסטר" והייתי מתרפק על תנוחות שחשבתי שהן בהשראת האדם הזה. לפעמים אפילו הייתי משלבת שני אנשים ביחד. מה אם אלביס פרסלי היה בגוף של מרילין מונרו? איך אותו אדם יזוז? בסופו של דבר הפוזה הפכה להיות כמו הופעת ג'אז. אני באמת מקבל בעיטה מלהסתכל אחורה דרך הספר ולהיזכר במי או מה נתן השראה לתנוחות.
איך הגעת לכישרון כל כך באומנות התנוחה?
פוזות זה משהו שאני עדיין עובד עליו, אני לומד לנצח של הפוזה! אני זוכר שקראתי בספרו של מלקולם גלדוול "חריגים" שדרושות בערך עשרת אלפים שעות של תרגול כדי להשיג שליטה בתחום. אני לא בטוח אם הגעתי לזה עדיין אבל אני חושב שאני בדרך. מוקדם מאוד בקריירה שלי עברתי מעין מחנה דוגמנות באסיה שהיה מאוד אינטנסיבי. כשהייתי בן 15 הוצבתי בטאיפיי ובסינגפור לצלם קטלוגים. הליהוקים שם הם די מחזה אני מדבר על זה קצת בספר. לקוח יושב ליד שולחן עם עשרה אנשים והם אומרים, "אוקיי אז הקטלוג שלנו היום הוא "סקסי" או "חמוד". ואז אתה, בתור הדוגמנית שמתמודדת על התפקיד, צפויה להתייצב מול דוגמנית אחרת כדי להראות שיש לך ארסנל גדול יותר של תנוחות ממנה. זה כמו להצטלם למוות! ברגע שאתה מקבל את העבודה אתה מצלם קטלוג של 75 תמונות. לפעמים צילמתי שניים כאלה ביום וזה נמשך חודשים ארוכים.
לאחרונה התפרסמה הידיעה שאתה מצפה לתינוק ראשון. מזל טוב! איך זה מרגיש?
אני כל כך נרגש לקראת התפקיד הגדול הבא בחיי. ג'יימס ואני תמיד רצינו ילדים כשהזמן היה מתאים, ואני באמת מרגישה שאני במקום מדהים עכשיו לקבל את פני ילד. יש לי בית חווה קטן ומקסים בארץ, יש לי את בעלי ג'יימס שנמצא לצידי כל יום ויחד יש לנו עבודות ופרויקטים ממש מעניינים. ללדת תינוק יהיה הפרויקט הכי מרגש שאחד מאיתנו לקח על עצמו אי פעם ואנחנו פשוט כל כך נרגשים לראות איך החיים מתפתחים. אחד הציטוטים האהובים עליי של ז'אן פול גוטייה שכתב את הפרוורד לספר שלי הוא "אחד הדברים הנפלאים ביותר בחיים הוא להיות מופתע". יש רק כל כך הרבה שאתה יכול לתכנן עבורו, השאר כמו שאמר ז'אן פול גוטייה, הוא הפתעה נפלאה!
האם הייתם רוצים שילדכם ידגמן כשיגדל? דוצן קרויס אמרה לאחרונה שהיא מעדיפה שבתה לא תעשה זאת.
אני בטוח שלדוזן יש את הסיבות שלה, אבל אני חושב שזה יהיה צבוע מצדי בתור מודל לחיקוי עבור הילד שלי לומר באופן קטגורי שהוא או היא לא יכולים לדגמן. לכל דוגמנית צעירה שמתחילה את דרכה בעסק הזה, אני חושבת שחשוב לדעת ולהעריך מי אתה ובמה אתה מייצג. אני שמח שמצאתי הצלחה בתעשייה אבל אני גאה שעשיתי את זה בתנאים שלי, הצלחה בכל מחיר מעולם לא הייתה אטרקטיבית עבורי. אני מקווה להנחיל את אותם ערכים לילד שלי כדי להנחות אותם בכל מה שהם יבחרו לעקוב אחריהם, דוגמנות או אחרת. דבר אחד אני אגיד, אני חושב שלדוגמניות קטינות צריך להיות מלווה איתם בצילומים, ללא יוצא מן הכלל. אין סיבה שדוגמנית מתבגרת תישלח לבד לסטודיו של צלם, זה לא מקובל. כדאי שתאמין שהייתי שם בצד אם הבן או הבת שלי היו מדגמנים!
מה היה הרגע הכי גאה בקריירה שלך עד כה?
היו לי כמה רגעי אופנה מדהימים בקריירה שלי, מהשער הראשון שלי לווג האיטלקי עם סטיבן מייזל ועד לריקוד האירי במורד המסלול של ז'אן פול גוטייה, אבל הרגעים הכי גאים שלי היו כולם כשהרגשתי שעשיתי משהו טוב עבור מישהו אחר. העבודה שלי עם ארגוני צדקה בהאיטי ובקמבודיה הביאה לי סיפוק רב כמו שינוי החוק לדוגמניות קטינות בניו יורק בשנה שעברה.
יש לך קהל כה גדול ברשתות החברתיות, וכזכור, אחת הדוגמניות הגדולות הראשונות שאימצו באמת את כל עניין המדיה החברתית. האם אתה חושב שלדוגמניות יש עכשיו יותר "קול" עכשיו בזכות אתרים כמו אינסטגרם, טוויטר וכו'? ומה נתן לך השראה להתחיל ברשתות החברתיות?
כשהתחלתי לדגמן, לפני עשור, לא הייתה מדיה חברתית כמו שיש לנו היום. צלמים עדיין השתמשו בסרט אמיתי במצלמות שלהם! אני מרגיש זקן! בתור אחד הראשונים באופנה שבאמת אימצו את המדיה החברתית, הרגשתי ספקנות מצד כמה אנשים בתעשייה באותה תקופה. לא היה באמת תקדים לדוגמנית עם אישיות, שמדברת בשם עצמה באינטרנט. חלק אמרו לי שאני משתפת יותר מדי, שאני מפחיד לקוחות ושדוגמניות אופנה צריכות להיות "בלתי ניתנות לגעת" ואני נגישה מדי. למזלי זה לא היה המקרה ושגשגתי כשבניתי את הקהל שלי. בימים אלה יש צורך במדיה חברתית. אני יודע שחלק מהלקוחות דורשים סף מסוים של עוקבים באינסטגרם עבור הבנות שהם שוכרים אז כן, הזמנים בהחלט השתנו! אני חושב שהמדיה החברתית מהווה עבורי הזדמנות מעניינת, כמודל, להשתלט על המדיום ועל ההצגה העצמית שלי. עם 14 מיליון עוקבים, אני חושב היטב על מה שאני אומר ומה בדיוק אני מייצג.
שמתי לב שז'אן פול גוטייה כתב את הפורוורד לספר. טיילת גם בתצוגת המוכנה ללבישה האחרונה שלו. מה דעתך על כך שהוא עזב מוכן ללבישה?
ז'אן פול גוטייה הוא חבר יקר מאוד שלי וההופעות שלו היו רגעי השיא בקריירה שלי. אני מבין את הסיבות שלו לעזוב את RTW וחושב שיש לנו הרבה למה לצפות עם תוכניות הקוטור שלו. למען האמת, אין לי מושג איך לכל הרוחות הוא עשה 6 תצוגות אופנה בשנה במשך כל כך הרבה זמן. זה קצב מטורף לעמוד בקצב. עכשיו יש לו 2 הופעות בשנה והם יהיו מופעים מדהימים. אני לא יכול לחכות לראות מה הוא יעשה הלאה.
איזו עצה היית נותן לבנות ובחורים השואפים להיות דוגמנים?
אני חושב שדוגמנית טובה חייבת להיות מקצועית ומוכנה לעבוד קשה. יותר מדי בנות חושבות שדוגמנות היא סגנון חיים, לא עבודה. דוגמנית טובה צריכה להכיר את הזוויות שלה, את התאורה שלה, ולהיות שם כדי לעורר את הצלם. לא פחות חשוב שהיא גם צריכה לדעת מי היא ומה הערכים שלה. ניתן להפעיל לחץ רב על מודל להתפשר, אבל אני מוצא שבדרך כלל יושרה מתוגמלת. יחד עם זאת דוגמנית צריכה להיות בעלת עור עבה כי התרבות של היום היא בהחלט של ביקורת. כששומעים "את שמנה מדי" או "רזה מדי" בליהוקים ובמדיה החברתית, דוגמנית צריכה לנסות לא לקחת את זה אישית - למרות שכשחושבים על זה, זה באמת מאוד אישי.
אם לא היית דוגמנית, מה היה מסלול הקריירה שלך ומדוע?
הסתכלתי בתחרות ריקוד אירי בגיל 14 אז אם אף פעם לא הייתי דוגמנית, כנראה שהייתי הולך להיות מדריך ריקוד. תמיד אהבתי ריקוד ואפילו בגיל 14 לימדתי את הבנות הצעירות בכיתה שלי.