תמונותיו של צלם האופנה יליד אוסטרליה ראסל ג'יימס עזרו לעצב את מה שנראה כסקסי עם עבודתו עבור ויקטוריה'ס סיקרט. עבור ספרו החמישי שפורסם ברחבי העולם בשם "מלאכים", הוא זכה לכמה מהדוגמניות המובילות של חברת ההלבשה התחתונה, כולל אדריאנה לימה, אלסנדרה אמברוסיו ולילי אולדריג', למחווה של 304 עמודים לצורה הנשית. צולם בשחור לבן, התוצאות מדהימות בלשון המעטה. בראיון בלעדי ל-FGR, הצלם מספר על צילום דיוקנאות עירום, כיצד השתנתה המלאכה, הרגע הכי גאה בקריירה שלו ועוד.
אני מקווה שאנשים יראו תמונות חושניות, פרובוקטיביות, מעצימות לנשים ושמראה את אהבתי לאור, לצורה ולצורה.
זהו ספרך החמישי שיצא לאור בעולם. האם הפעם זה שונה?
הספר החמישי הזה הוא באמת יוצא דופן עבורי מכיוון שהייתי לגמרי לא בטוח אם הוא יוכל להתקיים אי פעם עד שהגשתי בקשות אישיות רבות לנבדקים שלי. תמיד הייתה לי תשוקה גדולה לצילום בז'אנרים רבים: נופים, אופנה, תרבות ילידית, סלבריטאים וכמובן 'עירום'. 4 הספרים הקודמים שלי היו ממוקדים בנושא והספר הזה מתמקד כולו ב'עירום'. הייתי צנועה ונרגשת להפליא כשהאנשים ששאלתי הסכימו, שכן זה מעיד על רמת אמון שאני מאוד מעריך. הבנתי שזה אומר שהאישה בספר הרגישה שהזריקות הן משהו שאישה אחרת עשויה להעריץ, וזו המטרה שלי תמיד.
תמיד הייתי סקרן לדעת, איך מחליטים אילו תמונות לשים בספר? זה בטח קשה לצמצם את העבודה שלך. יש לך עורך שיעזור?
עריכה היא אולי 50% או יותר מכל קריירת צילום. זו בעיה אחת ללכוד מסגרת נהדרת, והיא אחרת לגמרי לבחור את המסגרת ה'נכונה'. עלי פרנקו הוא המנהל הקריאטיבי שלי כבר יותר מ-15 שנים. היא האדם היחיד שאני מרשה 'לאתגר' את העריכות שלי והיא האדם היחיד שאני סומך עליו שיבקר סרט כאילו היא אני. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה הדוק והיא עזרה לי להגיע לתמונות הנכונות פעמים רבות. שותפות יצירתית היא חלק חיוני להצלחה.
מתחילת הצילום ועד סוף הצילום, מה המטרה שלך בסט?
בצילום עירום המטרה הראשונה שלי היא לעשות כמה שיותר לגרום לנושא שלי להרגיש נוח ולא פגיע. המטרה הכללית שלי היא ליצור תמונה שהמצולמת עצמה תאהב ולא תרגיש וולגרית או מנוצלת – אני רוצה שהאישה בתמונה תתגאה בתמונה ותשלוף אותה בעוד עשר שנים ותגיד 'אני כל כך שמחה יש לי את התמונה הזאת'.
בעבודה עם ויקטוריה'ס סיקרט, כנראה יש לך את אחת העבודות הכי מעוררות קנאה בעולם עבור רוב החבר'ה. איך התחלת לצלם עבור VS?
אין יום שעובר שאני לא מעריכה את המזל הגדול שלי לעבוד כל כך צמוד עם אחד המותגים הבולטים בעולם לנשים. הנשיא אד ראזק הבחין בי אחרי שראה סדרת תמונות שצילמתי של סטפני סימור במגזין גדול, וגם שער שעשיתי באותו חודש עבור ספורטס אילוסטרייטד של טיירה בנקס. לא התחלתי לירות עבורם כי לעתים קרובות מיד, אבל התחלנו מערכת יחסים ואחרי שנים רבות של גדל עם המותג, גם האמון. אני אף פעם לא לוקח את זה כמובן מאליו ואני אומר לעצמי בכל צילום שאני טוב רק כמו הצילום האחרון שלי, אז מדובר בהתחייבות הדדית. אה וכן, היה לי מזל מאוד ששימו לב אליי!
כשאתה לא עובד, מהם כמה מהתחביבים שלך?
אני מניח שהצילום שלי הוא לא העבודה שלי אלא יותר התמכרות. כשאני לא מצלם עבור מותג, ידוען או ארגון צדקה, אני בדרך כלל מוצא במקומות כמו קהילות אינדיאניות נידחות, אאוטבק אוסטרליה, אינדונזיה או האיטי בהליכה על האמנות והעסקים המשותפים שלי 'נומד שני עולמות'.
אם לא היית צלם, איזו עוד קריירה היית יכול לדמיין לעצמך?
טייס. לא הגעתי רחוק יותר מגלישה איך שאני מתכוון - זה ברשימת הדליים שלי! יש לי חבר נהדר שהוא טייס בחברת שכר משלו (זן אייר) ולחצנו ידיים כדי לבצע החלפת עבודה במשך כמה שנים - למרבה הפלא, נראה שהוא רוצה את העבודה שלי כמו שאני רוצה את שלו! אני חושב שהטיסה מדברת על האינסטינקטים ה'נוודים' שלי להישאר בתנועה מתמדת.
מה אתה מקווה שאנשים ייקחו מהספר שלך?
אני מקווה שאנשים יראו תמונות חושניות, פרובוקטיביות, מעצימות לנשים ושמראה את אהבתי לאור, לצורה ולצורה. זה משפט קצר ולעולם לא אצליח להגיע אליו עם כולם, אבל זה הרף הגבוה שאשמח להגיע אליו!
האם יש איזו דמות אופנה או סלבריטי שעדיין לא יצא לך לצלם והלוואי שיכולת?
אוי, כל כך הרבה. כל כך הרבה אנשים מסקרן אותי. לפעמים בגלל היופי הרב שלהם, ההישג שלהם, התרבות שלהם. זו תהיה רשימה ארוכה מאוד. בחזית הסלבריטאים כרגע, ג'ניפר לורנס, ביונסה, לופיטה ניונג'ו הן כמה שנראה לי מהממות.
מה היה הרגע הכי גאה בקריירה שלך עד כה?
הרגע הכי גאה בקריירה שלי היה להיות מסוגל לספר להורי, עוד ב-1996, שבאמת שילמו לי כדי לצלם, בניגוד לכיסוי כל העלויות שלי. W Magazine שבר את 7 שנות הבצורת שלי ושילם לי את הסכום העצום של 150$ עבור צילום. הייתי על סף חזרה לעבודת מתכת ולצלם בתור המאהבת הסודית שלי, שמעולם לא הצליחה להיות אשתי.
אתה מצלם כבר עשרים שנה, וחייב לראות איך הצילום השתנה. מה ההבדל הגדול ביותר בין עכשיו לבין מתי שהתחלת?
ראיתי שינויים מדהימים בטכנולוגיה ובמה שהיא מאפשרת. אני חושב שהדבר הגדול בטכנולוגיה הוא שהיא יוצרת מגרש משחק שווה. כשהתחלתי הייתי צריך לעבוד בכל כך הרבה עבודות אחרות רק כדי לשלם על הסרט והעיבוד, ואז כל הכימיקלים השפלים האלה ירדו לטמיון וקיוויתי שהם 'לא רעילים' כמו שאמרו לנו. עכשיו צלם יכול להתחיל במחיר סביר מאוד ולתת לחבר'ה כמוני ואחרים אתגר מהיום הראשון. זה בריא לכולם מכיוון שזה גורם לכולנו לדחוף להיות טובים יותר.
מה שלא השתנה הוא מה שאנשים כמו אירווינג פן וריצ'רד אבדון לימדו אותי: תאורה, מסגור מכוון וביטחון עצמי לעקוב אחר האינסטינקט היצירתי שלך - זו נוסחה שלא תמיד תוביל לפריימים טובים יותר.
בתור נ.ב. אני מתעורר כל יום וחושב, 'התמונות שלי מבאסות! לעולם לא אעבוד שוב!'. אני מזנק מהמיטה עם זה ככוח המניע שלי. אני לא בטוח אם זה בריא אבל זה באמת עושה את העבודה.